מבחן המאמץ למאמץ: בשביל מה הוא מיועד?
מבחן המאמץ הוא בדיקה נפוצה לספורטאים, אם כי רופאים מבצעים אותה גם באנשים עם בעיות קרדיו-נשימה. במאמר זה נספר לכם הכל על מבחן המאמץ ומתי כדאי להשלים אותו.
מה זה מבחן מאמץ?
רופאים משתמשים במבחן המאמץ כדי לקבוע אם מטופל סובל ממחלת לב כלילית כגון אנגינה פקטוריס. הבדיקה מנתחת את קצב הלב של המטופל במהלך פעילות גופנית או תוך כדי מאמץ גופני.
כמה שמות נוספים למבחן המאמץ הם בדיקות סובלנות למאמץ, אלקטרוקרדיוגרמה (ECG) ובדיקת מתח או הליכון. בקרה רפואית זו מספקת מידע על מצב השריר החשוב ביותר בגוף.
המטרה העיקרית של מבחן המאמץ היא לחשוף ולזהות מצבי לב שאינם מראים תסמינים כלשהם. זה גם שימושי לזהות מחלות שאי אפשר לזהות כשהלב שלנו במנוחה, אבל שמתחילות להופיע כשאנחנו מתאמנים.
לדוגמה, אם אדם סובל ממצב לב כלשהו, חסימה של העורקים לא תאפשר לו לבצע תנועות מסוימות כגון ריצה או דיווש במהירות גבוהה.
מבחן המאמץ לא מודד את הסיבולת הפיזית שלנו, אלא מתמקד בקצב הלב ובלחץ הדם שלנו במהלך האימון. הוא מאבחן מחלה ומאפשר לרופאים להציע טיפולים.
למה אנשים צריכים לעבור מבחן מאמץ?
הסיבות העיקריות לעבור א.ק.ג מאמץ הן:
- עקוב אחר תגובת הלב למאמץ גופני.
- קבע את קצב הלב ודע אם הלב פועם באופן קבוע.
- לשלול חריגות ומחלות לב, בעיקר עבור אנשים עם היסטוריה משפחתית של בעיות לב.
- אבחן הפרעות קצב או מחלות כלילית.
- לאשר שגרת פעילות גופנית אינטנסיבית לספורטאים (גם למקצוענים וגם לחובבנים).
- לשמש כמדריך בבחירת טיפול לכל מצב לב.
רופא עשוי להמליץ לבצע מבחן מאמץ אם המטופל מודאג מהאופן שבו הלב שלו פועל, אם כל אחד מבני המשפחה סובל מבעיות לב או אם חדר הכושר המועדף עליו מבקש אישור רפואי כדי להתחיל להתאמן במתקנים.
כיצד מתבצעת מבחן מאמץ במאמץ?
במהלך א.ק.ג. או בדיקת הליכון, על המטופל להתאמץ ככל יכולתו לסבול, עד שהגיע לסף העייפות או לרמת ההתנגדות המרבית שלו.
על מנת שהבדיקה תהיה מדויקת, על המטופל ללבוש בגדים ונעליים מתאימים כדי להתאמן, ואסור לו לאכול ארוחה כבדה במהלך שלוש השעות שקדמו לבדיקה. חשוב לציין שלא כדאי לבצע את הבדיקה גם על בטן ריקה. כמו כן, על המטופלים להימנע משתיית משקאות אלכוהוליים או קפה ומפעילות גופנית נמרצת ב-12 השעות שלפני הבדיקה.
לפני תחילת הבדיקה, הרופא יצמיד טלאים שטוחים המכונים אלקטרודות לחזה של המטופל. אלקטרודות אלו מודדות את פעימות הלב של המטופל. בחלק מהמקומות גם מצמידים הרופאים אלקטרודות לפרקי היד של המטופל. אם החולה חש סחרחורת, בחילה או סובל מכאבים בחזה, הזעות קרה וחוסר נשימה בכל רגע במהלך הבדיקות, עליו להודיע על כך למומחה באופן מיידי.
הליך בדיקה
לביצוע הבדיקה, המטופל משתמש בהליכון או באופניים סטטיים ומתחיל במהירות איטית. הם מגבירים את המהירות בהדרגה עד שהם מדוושים במהירות גבוהה או רצים (בהתאם למכונה שבה הם משתמשים).
עוצמת התרגיל עולה כל שלוש דקות. זוהי תכונה אוטומטית. כתוצאה מכך, הלב מתחיל לפעום מהר יותר והרופא יכול לעקוב אחר לחץ הדם של המטופל. אם המטופל לא יכול לסבול את המאמץ, עוצמת התרגיל פוחתת והרופא עובר לשלב ההתאוששות (פעילות גופנית קלה).
אם זה לא קורה, מבחן המאמץ מתבצע במלואו, למשך כ-60 דקות. זה לא אומר שהמטופל חייב לרוץ במלוא המהירות במשך שעה שלמה אחת; זה רק אומר שכל הפגישה נמשכת 60 דקות.
בסיום הבדיקה, המטופל נכנס ל'שלב הרפיה' למשך מספר דקות. זה משמש כדי להחזיר את קצב הלב והנשימה שלהם למצב נורמלי. לאחר בדיקת מאמץ, המטופל יכול לחזור לפעילותו הרגילה ללא התוויות נגד.
תוצאות הבדיקה יכולות להיות תקינות (הבדיקה הושלמה, קצב הלב של המטופל לא עבר את הגבול והקצב הולם) או חריגות (הבדיקה לא הושלמה, הפרעות קצב זוהו או שהמטופל חווה מאמץ יתר קרדיו-נשמתי).
אתה לא צריך להיות ספורטאי עילית כדי לגשת למבחן מאמץ. כל אחד צריך לקחת את זה לפחות פעם אחת כדי ללמוד על מצב הלב שלו.
