אלרגיות ואי סבילות למזון
כשמדברים על תגובות שליליות למזון, עולות אלרגיות ואי סבילות למזון. שניהם מייצרים תסמינים מעצבנים והשפעות בריאותיות שליליות, אבל הם לא זהים.
הגדרות של אלרגיות ואי סבילות למזון
אלרגיה למזון או רגישות יתר היא תגובה שלילית שדורבן מערכת החיסון נגד מזון מסוים, בדרך כלל חלבון מזון. הגורם לתסמינים נובע מתגובתו של אדם למזון - לא מהמזון עצמו. בנוסף, תסמיני האלרגיה של אדם יכולים להיות שונים מאוד מאלו של אדם אחר, אפילו כשמדובר באותם מזונות.
מצד שני, אי סבילות למזון היא תגובה שלילית למזון שבו המערכת החיסונית אינה משתתפת. אי סבילות מתרחשת בגלל האופן שבו הגוף שלך מעבד את המזון או מרכיביו.
מצב זה נובע מתגובה רעילה, תרופתית, מטבולית, עיכולית, פסיכולוגית או אידיופטית למזון או לאחד הכימיקלים שהוא מכיל.
המונח "רגישות למזון" הוא כרטיס פראי. לעתים קרובות אנשים משתמשים בו בתור מילה נרדפת לאלרגיה למזון או לאי סבילות למזון, אבל זה לא מצביע על הגורם לתסמינים.
תגובתו של הפרט למזון או לרכיב מזון, כמו גם הפרשנויות של הגוף לגביו כ"ידיד" או כ"אויב", מותנית במספר גורמים. אלו כוללים:
- גנטיקה.
- בריאות מחסום המעי.
- מיקרופלורה של המעיים
- מתח.
- אלמנטים סביבתיים ופיזיולוגיים.
- גורמים פסיכולוגיים.
שכיחות של אלרגיה
כל מזון יכול לגרום לתגובה אלרגית, אבל רק כמה פריטים הם האשמים העיקריים:
- מוצרי חלב וביצים הם המזונות שגורמים לרוב לאלרגיות בגיל הרך בכל מדינות המערב. מבין שני אלה, אלרגיות לביצים מתמשכות יותר.
- אלרגיות לחלב, סויה, ביצה וחיטה נעלמים לעתים קרובות מאליה בילדים. עם זאת, אלרגיות לאגוזים, דגים ורכיכות לרוב מתמשכות יותר.
- מזונות המייצרים לרוב אלרגיות אצל ילדים גדולים יותר, מתבגרים ומבוגרים כוללים אגוזים ופירות יבשים וטריים (תפוחים, אפרסקים, קיווי, למשל).
אלרגיות ואי סבילות למזון: בדיקות אבחון
הגישה האבחנתית מתחילה בהיסטוריה הרפואית של המטופל ובבדיקה גופנית. זה גם הולך יחד עם מחקר אלרגולוגי, המורכב מ:
בדיקות תיקון
בדיקות מדבקות מורכבות מהתבוננות בתגובה של כתם עור שנמצא במגע עם האלרגן. הרופא ידקור את העור בתמציות מסחריות או יכסה אותו בתאים קטנים או בדיסקים מלאים בחומרי בדיקה. תוצאות חיוביות מצביעות על אפשרות של אלרגיה. אם התוצאה שלילית, אז ניתן לשלול תגובה אלרגית.
נכון לעכשיו, יש רק בדיקת מדבקה אחת המשמשת כאבחון ברור למקרים של אנפילקסיס, המתרחשת לאחר בליעת מזון מבודד. במילים אחרות, הבדיקה חיובית כאשר הייתה לך תגובה נשימתית בעת אכילת המזון האמור.
אבחנה פתוגנית
בשיטה זו, רופא מבצע אנליזה ומבקש נוגדני ige ספציפיים. אם הבדיקה חיובית לנוגדן IgE של מזון ספציפי, הרופא יזמין בדיקות נוספות כדי לאשר את האלרגיה. גילוי נוגדני IgE כנגד מזון מרמז על רגישות, אך לא בהכרח אלרגיה קלינית.
מבחן סבילות פה
פרובוקציה דרך הפה היא השיטה האמינה ביותר לאבחון אלרגיה. לשם כך נחשף הנבדק למזון החשוד כגורם לאלרגיה ומנוטר לתגובה. הליך זה יכול להיעשות בדרכים שונות.
ראשית, אם הנבדק בולע את המזון שהוא/היא סובל מאלרגיה אליו, מדובר בבדיקת סבילות פומית פתוחה. בדיקה מסוג זה מיועדת למקרי ספק שבהם המטופלים נמנעים ממזון חשוד וכן לילדים צעירים. אם התוצאות עדיין מפוקפקות, יש צורך באישור כפול סמיות.
הבדיקה העיוורת הפשוטה מבוקרת פלצבו מתבצעת עם שתי אפשרויות: האחת מכילה את החשוד לאלרגן והשנייה לא, אך רק הבוחן יודע מיהו איזה. טכניקה זו משמשת לביטול ההטיה של המטופל מכיוון שניתן להציע בקלות אנשים אלרגיים. בדיקה זו שימושית במיוחד במקרים עם תסמינים סובייקטיביים. זה המבחן שצריך לעשות כאשר הבדיקות הכפולות סמיות אינן נגישות.
האפשרות השלישית היא מבחן סבילות אוראלי כפול סמיות, מבוקר פלצבו. אתה צריך שלושה אנשים כדי לבצע את הבדיקה הזו: הרופא, המטופל ואדם שלישי שמחליט אם הדגימה נושאת את האלרגן או לא.
זהו דפוס ההתייחסות האבחנתי מכיוון שהוא מבטל את ההטיה של המטופל והרופא. זה חשוב לעשות אם יש צורך באבחון אובייקטיבי.
אבחון של חוסר סובלנות
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לזהות איזה מרכיב גורם לתגובה. לאחר שהוא מזוהה, חשוב לכמת את הכמות שבאמת מייצרת תסמינים. לדוגמה, במקרה של חשד לאי סבילות ללקטוז, חשוב למדוד בדיוק כמה חלב נבלע ללא סימפטומטולוגיה.
בדיקת מימן בנשיפה נעשית כדי לאשר שיש ספיגה לקויה של פחמימות. רופאים מבצעים בדיקה זו במקרים של אי סבילות לפרוקטוז, לקטוז או גלקטוז. על מנת לברר את המינון הגורם לתסמינים, ניתן לבצע בדיקת פרובוקציה בעל פה. רופאים יכולים לבצע גם כל אחת מהשיטות, כולל הבדיקות הפתוחות, הבודדות או הכפולות.
טיפול באלרגיות ואי סבילות למזון
הבסיס לטיפול באלרגיה הוא הימנעות ממזונות מעוררים, אך יש לזכור כי זה לא תמיד אפשרי. המשמעות היא שיש לספק הנחיות לטיפול חירום. זה עשוי להיות מורכב ממתן אדרנלין לאדם האלרגי במקרה של התקף.
קריאת תוויות מזון בקפידה היא חיונית גם כן, שכן תגובות אלרגיות יכולות להיגרם אפילו על ידי כמויות קורט של האלרגן. יש רשימת אלרגנים חובה על כל תווית, והיא כוללת את הדברים הבאים:
- גלוטן.
- רכיכות.
- ביצים.
- דג.
- בוטנים.
- סויה.
- מחלבה.
- אגוזים.
- סלרי.
- חרדל.
- שומשום.
- גופרית דו חמצנית וסולפיטים.
- רכיכות.
- תורמוסים.
דיאטות הימנעות, יחד עם תרופות הצלה, אינן מרפאות אלרגיות למזון. עם זאת, אימונותרפיה דרך הפה יצאה מכך.
אימונותרפיה דרך הפה מנסה לעורר סובלנות על ידי מתן פומי של המזון האלרגני. זה מתחיל בצריכת כמויות קטנות מאוד והגדלת המינונים בהדרגה עד שמגיעים למנה רגילה. מטופל חייב לצרוך את האלרגן על בסיס יומי למשך פרק זמן ממושך.
טיפול זה חל על מקרים בהם יש אלרגיות מתמשכות למזון חיוני או בסיסי בתזונה של אדם או אלרגיה קשה למזון שקשה להימנע ממנו בתזונה רגילה.
לסיכום, אלרגיות ואי סבילות למזון הן בעיות שניתן לטפל בהן בצורה מושלמת. כמובן, ישנה חשיבות ראשונית לזהות את התסמינים, לבצע אבחנה נכונה ולנקוט באמצעים מוקדמים כדי להימנע מתסמינים חמורים.
