מהן פציעות המרתון הנפוצות ביותר?
בהתחשב בכל מה שקשור בריצת מרתון, נדרשות אצבעות על שתי הידיים כדי לספור את הפציעות הנפוצות ביותר. בואו נזכור שאנחנו מדברים על ריצה של 26 מייל בבת אחת, וזה לא סופר את כל המאמץ וימי האימונים מראש.
להלן, אנו הולכים לפרט את הפציעות הנפוצות ביותר כאשר אדם מעביר את גופו להקרבה כזו. זה מאמץ שגוף האדם יותר מיכול לעמוד בו, אבל זה יכול להוליד בעיות בדיוק בגלל מה שאמרנו. לא מדובר רק בריצת המרתון אלא גם בכל האימונים הקודמים.
פציעות שרירים אופייניות במרתון
מכיוון שיש הרבה פציעות שמתרחשות לעתים קרובות, נתחיל בקיבוץ של הקטגוריה הראשונה. בהקשר זה, בפציעות שרירים אנו מתכוונים:
- עומסי יתר: כאשר שריר מתעייף מדי ואינו מסוגל להתמודד עם המאמץ שאנו מבקשים ממנו, עלולים להופיע עומס יתר. אי הנוחות הזו תאלץ אותנו להפסיק את המאמץ, לטפל בפציעה ולנוח.
- התכווצויות: כאשר שריר נדחף עד לקצה גבול היכולת, ניתן לשנות את מחזור ההתכווצות-הרפיה. כאשר שריר נשאר מכווץ באופן לא רצוני ופתולוגי, אנו קוראים לזה התכווצות. נצטרך לפתור את הבעיה ולקבל טיפול כדי למנוע את הופעתה מחדש.
- נוקשות: גם אם אנחנו מוכנים היטב, מיקרו-קרעים שגורמים לנוקשות תמיד יכולים להופיע במרוצים למרחקים ארוכים. יש לקחת בחשבון שבמהלך מרתון אנו צועדים עשרות אלפי צעדים.
- קרעי שרירים: הדרגה החמורה ביותר לאחר נוקשות היא קרע. במקרה זה, השריר נותן את מקומו ובמקום קרעים קטנים נשברים צרורות סיבים גדולים יותר. לפיכך, יש חוסר רציפות בחלק גדול או קטן יותר של השריר ויהיה לנו כאב ניכר.
פציעות נפוצות אחרות במרתון
מעבר לעובדה שמחלות שרירים הן בדרך כלל אלו המופיעות בתדירות הגבוהה ביותר, יש גם אחרות שרצי מרתון יכולים לחוות. הנה כמה מהם:
דלקת בגידים
דלקת בגידים, פציעה נוספת הנגרמת משימוש יתר, היא פתולוגיה נפוצה מאוד של רקמות רכות בקרב רצים למרחקים ארוכים. הגיד הוא המבנה שמחבר את השריר לעצם. לכן, בכל פעם שיש התכווצות שרירים, הגיד נמשך.
כפי שהוזכר לעיל, תהליך זה חוזר על עצמו יותר מ-40000 פעמים במהלך מרתון, מה שעלול להוביל לפציעה מסוג זה. בקיצור, דלקת בגידים מורכבת מקרע של צרורות סיביות קטנות של הגיד המדובר.
פציעות מרתון: פריוסטיטיס
כמו כל פתולוגיה המסתיימת ב--itis, זו דלקת. במקרה זה, של הפריוסטאום, הרקמה המכסה את העצמות. פרסום בכתב העת הספרדי לפודיאטריה מסביר שהפריוסטאום של השוקה רגיש במיוחד כאשר הוא נתון לעומסי עבודה כבדים, מכיוון שבכל פעם שיש פגיעה בקרקע, הוא סובל ממיקרוטראומה.
זה חוזר על עצמו אלפי ואלפי פעמים, זה יכול בסופו של דבר להיות מזיק. זו הסיבה שדלקת בקיבה היא אחת מפציעות המרתון הנפוצות ביותר.
Plantar fasciitis
זה נפוץ מאוד שהפאסיה של כף הרגל סובלת מ- plantar fasciitis. הפאשיה היא רקמה העוברת מהעקב לבסיס האצבעות ותורמת ליציבות וחלוקת כוחות במהלך ההליכה.
שוב, אם נדרוש את תפקידו מעבר ליכולתו, הוא עלול להינזק. במקרה זה, בנוסף, בכל צעד שנעשה, נבחין בצביטה בכף הרגל, כך שזה ממש מגביל, כפי שנאמר במאמר ב- Revista de ciencias médicas pinar del río (Pinar del Río Medical Sciences Journal).
נקעים, עוד פציעה נפוצה במרתון
רצועות הן רקמה רכה נוספת הרגישה לפציעה כאשר אנו חושפים אותן לעומסי עבודה כבדים. במקרה זה, תפקידם הוא לתת יציבות למפרקים ולמנוע מהעצמות המרכיבות אותם לבצע תנועות לא טבעיות. במילים אחרות, הם מגבילים את טווח התנועה שלהם.
כאשר הרצועות פועלות זמן רב הן עלולות להתעייפות ולא לבצע את תפקידן כראוי. נניח שהם מתעייפים, ומהירות התגובה שלהם לא זהה. לכן אין זה מפתיע שבמהלך מרתון, כל פספוס קטן או קרסול מעוות עלול להפוך לנקע.היזהרו גם ממכת חום: פציעות מרתון
לסיום, כדאי להזכיר שמכת חום היא גם אחת הפציעות השכיחות במרתון. למרות שהוא לא משהו פיזי למהדרין, זו בעיה נוספת שאנחנו צריכים להתמודד איתה. זה ישים במיוחד באקלים חם, ובמיוחד אם המירוץ מתקיים בסביבות הצהריים או בשעות אחר הצהריים המוקדמות.
כדי למנוע זאת, חיוני לחבוש כראוי ולחבוש כובע כדי להגן על עצמך מפני השמש. אחרת עלולים להיווצר סחרחורת, התכווצויות, חוסר יכולת להמשיך לרוץ ואף עילפון ברחוב, עם הסכנה הכרוכה בכך.
